חוו י חד מדרום רצות הברית הגיע לבקר ת חברו בניו יורק. ב חד הימים, בשעת צהריים , התהלכו להם שניהם ליד הטיים סקוור..
הרחוב רגש ורחש, עשרות נשים התרוצצו ממקום למקום, רצים לנצל ת הפסקת הצהריים שלהם. עשרות מכוניות גדשו ת הכבישים וצפרו בעצבנות. נהגי מוניות הגיחו מעבר לפינות בדהרה, ממהרים לתפוס כמה ש פשר יותר נסיעות. צופרי מבולנסים וניידות משטרה ייללו לל הרף. נו, תם יודעים, צהריים טיפוסיים בלב מנהטן... קולות הכרך כמעט הופכים נשים לחירשים..
לפתע מר החוו י לידידו: "היי, ני שומע צרצר!" חברו ענה לו "השתגעת? ירדת כנר ה מהפסים. זה לב ליבה של ניו יורק. ין צל של סיכוי שברעש הזה תוכל
לשמוע צרצר. תה כנר ה מתגעגע הביתה..." החוו י נד בר שו והתעקש "תקשיב טוב, יש כ ן צרצר מצרצר"! מובן שחברו ביטל ת דבריו וניסה לטעון שהו מפנטז
על צרצרים.. בל החוו י ימץ ת כל כוח הקשב שלו, עצר לרגע, ו ז פנה לעבר עציץ בטון ענק שבו היה שתול שיח ירקרק. חיפש מעט בין ענפי השיח, ושלף משם
צרצר. חברו המשת ה מר לו "זה ממש בלתי י ומן, כנר ה שיש לך שמיעה יוצ ת דופן". ענה לו החוו י "ל , השמיעה שלי הי רגילה בהחלט. וזניי ינן שונות מ לו של כל ה נשים מסביב. זה הכל תלוי במה ש תה רוצה להקשיב לו".
החבר התעקש: "זה ל יתכן! ני למשל, בחיים ל הייתי יכול לשמוע צרצר בבלגן וברעש הזה!"
החוו י הסכים תו: "נכון, תה צודק. ל היית יכול. כי זה הכל תלוי במה הם הדברים החשובים לך בחיים... הנה, תן לי להר ות לך נסיון קטן" שלח החוו י יד לכיסו ושלף משם כמה מטבעות. ובדיסקרטיות הפיל ת המטבעות על מדרכת הבטון ובתוך כל רעש ההמון שמסביב, ר ו עשרות ר שים מסביבם נפנים כה וכה, ו נשים בודקים ת כיסיהם ו רנקיהם כדי לר ות ה ם במקרה לו מטבעות שלהם שנפלו.
" תה רו ה" מר החוו י לידידו, "זה הכל תלוי במה ב מת חשוב לך בחיים. הרעש וההמולה ל מפריעים לך לשמוע ת הדברים הקרובים ללבך.." |
|