חוו י חד מדרום רצות הברית הגיע לבקר ת חברו בניו יורק. בחד הימים, בשעת צהריים , התהלכו להם שניהם ליד הטיים סקוור..
הרחוב רגש ורחש, עשרות נשים התרוצצו ממקום למקום, רצים לנצל ת הפסקת הצהריים שלהם. עשרות מכוניות גדשו ת הכבישים וצפרו בעצבנות. נהגי מוניות הגיחו מעבר לפינות בדהרה, ממהרים לתפוס כמה שפשר יותר נסיעות. צופרי מבולנסים וניידות משטרה ייללו לל הרף. נו, תם יודעים, צהריים טיפוסיים בלב מנהטן... קולות הכרך כמעט הופכים נשים לחירשים..
לפתע מר החווי לידידו: "היי, ני שומע צרצר!" חברו ענה לו "השתגעת? ירדת כנרה מהפסים. זה לב ליבה של ניו יורק. ין צל של סיכוי שברעש הזה תוכל
לשמוע צרצר. תה כנרה מתגעגע הביתה..." החווי נד ברשו והתעקש "תקשיב טוב, יש כן צרצר מצרצר"! מובן שחברו ביטל ת דבריו וניסה לטעון שהו מפנטז
על צרצרים.. בל החווי ימץ ת כל כוח הקשב שלו, עצר לרגע, וז פנה לעבר עציץ בטון ענק שבו היה שתול שיח ירקרק. חיפש מעט בין ענפי השיח, ושלף משם
צרצר. חברו המשתה מר לו "זה ממש בלתי יומן, כנרה שיש לך שמיעה יוצת דופן". ענה לו החווי "ל, השמיעה שלי הי רגילה בהחלט. וזניי ינן שונות מלו של כל הנשים מסביב. זה הכל תלוי במה שתה רוצה להקשיב לו".
החבר התעקש: "זה ל יתכן! ני למשל, בחיים ל הייתי יכול לשמוע צרצר בבלגן וברעש הזה!"
החווי הסכים תו: "נכון, תה צודק. ל היית יכול. כי זה הכל תלוי במה הם הדברים החשובים לך בחיים... הנה, תן לי להרות לך נסיון קטן" שלח החווי יד לכיסו ושלף משם כמה מטבעות. ובדיסקרטיות הפיל ת המטבעות על מדרכת הבטון ובתוך כל רעש ההמון שמסביב, רו עשרות רשים מסביבם נפנים כה וכה, ונשים בודקים ת כיסיהם ורנקיהם כדי לרות הם במקרה לו מטבעות שלהם שנפלו.
"תה רוה" מר החווי לידידו, "זה הכל תלוי במה במת חשוב לך בחיים. הרעש וההמולה ל מפריעים לך לשמוע ת הדברים הקרובים ללבך.." |
|
