הרפתקאה: היום בו נפלו השמיים - הרפתקאת טקסט יומית בהשתתפות הגולשים

אתה מתעורר.
למרות עיניך הפקוחות, החושך מצוי בכל פינה. אתה שואל את עצמך היכן אתה נמצא, אך לא מצליח לדלות כל שביב זיכרון לגבי מעשיך. היתכן שכלל לא ישנת?! הראש שלך כואב ובחלקו האחורי מבצבצת בליטה כואבת שמרמזת כי ההירדמות שלך אינה קשורה כלל לשינה.
איזה יום היום? אתה לא יודע. גם לשאלה איזו שנה זו אין לך תשובה. החושך עוטף אותך מכל עבר. השקט כואב באוזניים.

הדלק גפרור

אתה שולח יד לתיק שלך, שולף גפרור מתחתית התיק ומשפשף אותו על הרצפה.
הגפרור נדלק ומאיר את החדר בו אתה נמצא.
אתה מבחין במעלה מדרגות שבסופו דלת ברזל, אבל הראש שלך עדיין מסתובב כך שאין סיכוי לעלות לשם. על הקיר מדף עם עששית ומעין בקבוק לבן. על הרצפה שרפרף.
האש מגיעה אל אצבעותיך, אתה זורק את הגפרור והאש דועכת.
שוב חושך.

הדלק גפרור, עמוד על השרפרף והדלק עששית

אתה משפשף את הגפרור על הרצפה, עולה על השרפרף ומדליק את העששית.
אור מציף את החדר.
סחרחורת קלה גורמת לך לרדת במהירות מהשרפרף ותנועת היד שלך מפילה בקבוק לבן קטן מהמדף. הבקבוק נפתח וכדורים לבנים מתפזרים על הרצפה.
אתה מביט סביב.
החדר נראה כמרתף קטן. הקירות שרופים כמעט כמו קצות הבגדים שלך. אם רק היית נפתר מהסחרחורת, ודאי היית יכול לטפס במעלה המדרגות.

הדלק את השרפרף

בגפרור האחרון שלך אתה מדליק, משום מה, את השרפרף. השרפרף ניצת בקלות ואש פורצת במרתף. ממש לפני שאתה נחנק למוות מהעשן, יוצאות ממטרות קטנות מתקרת המרתף וזרזיפי מים מכבים את האש.
אתה חוזר לעמוד.
הסחרחורת רק התגברה בשל שאיפת העשן. עכשיו, אין סיכוי לעלות בגרם המדרגות לעבר היציאה מהמרתף.

בלע אחד מהכדורים הלבנים

אתה מתכופף, מרים את הכדורים הלבנים והבקבוק. הבקבוק שרוף כך שלא ניתן לזהות את הטקסט המתאר את סוג הכדורים. אתה זורק את הבקבוק ומחליט להסתכן ובולע כדור אחד. את השאר אתה מכניס לתיק הגב שלך. בדיוק כשאתה סוגר את רוכסן התיק, שלושה כאבים חדים מפלחים בראשך ואתה נופל על הרצפה הרטובה.
קולות ומראות מן העבר פוקדים אותך. אנשים רצים. מטאור בוער בשמיים. גשם חומצי. עשן. אפור. הכל אפור. אנשים נחנקים. אין חמצן. פטרייה גרעינית באופק.
לאחר עשרים דקות, אתה קם כמו חדש. הסחרחורת עברה אבל המראות והקולות מטרידים את מנוחתך.

עלה במדרגות ובחן את הדלת

אתה עושה את צעדיך הראשונים במעלה המדרגות בחשש מה. לאחר שאתה מבחין כי הסחרחורת עברה לחלוטין אתה מחיש את צעדיך.
הדלת בראש גרם המדרגות עשוייה מברזל. אין לה ידית מכל סוג שהוא. אתה נשען עליה עם כל כובד גופך והיא נפתחת באיטיות.
אתה יוצא מהמרתף ונמצא בתחילתו של מסדרון ארוך. על קירות המסדרון - תמונות. על הרצפה עיתון חצי שרוף. ריח מעיק וחמוץ ממלא את ריאותיך.

בדוק את התמונות והעיתון

אתה מביט בתמונות התלויות על הקיר. רובן שרופות לגמרי. בתמונות הלא שרופות אתה מבחין בדמויות המצטלמות לפני בית עם חלקי גופות. "למה לעזאזל הם עושים את זה?" אתה שואל את עצמך.
העיתון שאתה מרים מהרצפה מציג תמונת שער של פטרייה גרעינית. הכותרת זועקת באותיות ענק - "פטרייה ללא פיצוץ?", אתה עומד לקרוא את הכתבה אך התאריך בצידו השמאלי של העיתון תופס אותך. "הרביעי ליולי, 2056" רשום שם.
"ישנתי חצי שנה?" אתה ממלמל.

לך צפונה

הגעת לסוף המסדרון הנפתח לסלון במזרח, למרפסת בצפון וממערב ישנה דלת נעולה המובילה למטבח.
על הקירות ישנם סימני פיח בהתאם לרהיטים. דומה שהיה הבזק אור וחום שגרם להתהוות צורות אלו.

לך לסלון

אתה מגיע לסלון. הקיר הצפוני של הסלון בנוי ממעין מסך פלזמה ענק. רובו שרוף ובחלקים רבים ניתן לראות דרכו החוצה. במרחק רב, על פני האחו שהיה פעם ירוק, עולה עמוד עשן. משהו בטוח התפוצץ שם.
גרם מדרגות לוליניות מוביל למרפסת העליונה.

בדוק את הצנצנת

אתה מרים את הצנצנת. היא ריקה מריבת התות שאיכלסה אותה פעם אבל בתחתית יש מפתח ברונזה. אתה מנסה לפתוח את הצנצת אבל לא מצליח. מזל שאף אחד לא רואה את הבושה. אתה זורק אותה על הרצפה אבל היא רק מנתרת על שרידי השטיח.
לאחר רבע שעה אתה מכניס אותה לתיק.
אתה מרים בחשש את האצבע שהיתה ליד הצנצנת. למרות שהיא קשה, אין ספק שמקורה מיד אנושית. איכס.
אתה מכניס אותה גם לתיק. אף פעם אי אפשר לדעת מתי יהיה למשהו שימוש.

עלה למרפסת העליונה

אתה עושה דרכך במעלה המדרגות הלוליניות ומגיע למרפסת העליונה. הנוף שאתה רואה גורם לך לפיק ברכיים. הכל שרוף מסביב, בתי השכנים הפכו לערימות בלוקים מפוייכות. מרחוק ישנו חפץ ענק דמוי דיסק ומסביבו מיני הוריקן. עושה רושם שהכל נשאב לתוך בסיס הדיסק.
בעודף מביט פעור פה באופק, אתה נשען על קיר המרפסת.

זרוק את הצינצנת מהחלון

אתה מנסה לפתוח את החלון אבל משהו מתנגד. אחרי מאבק לא קטן אתה מצליח להזיז את הזכוכית הצידה וזורק את הצינצנת למרפסת התחתונה. הצנצנת מתנפצת ומשהו מתכתי נופל ממנה. החלון נטרק חזרה.
עושה רושם שיש וואקום מחוץ לבית.
"הייתכן?" אתה שואל את עצמך, "להיכן נעלם כל האוויר?"

רד למטה ולך למרפסת התחתונה

אתה יורד במורד המדרגות הלולייניות והולך למרפסת התחתונה, דרך הסלון.
על הרצפה זכוכיות שבורות. בפינה, משהו מתכתי.
התקרה, שהיתה מכוסה ניילון עבה, קרועה במקום בו פגעה הצינצנת. אוויר מהמרפסת דולף החוצה בקול מחריש אוזניים.

קח את המתכת, חזור למסדרון וסגור את הדלת

אתה מרים את המתכת, מגלה שמדובר בכרטיס אלקטרוני ושם אותו בתיק.
הדלת נטרקת בקלות בגלל יניקת האוויר מהמרפסת. אתה נועל את הדלת ומתאושש בנשימות עמוקות.
לאן כולם נעלמו? אתה שואל את עצמך. לאן נשאב האוויר?

בחן את הכרטיס האלקטרוני ולך מזרחה

אתה בודק את הכרטיס המגנטי. הוא עשוי ממתכת שמעולם לא ראית כדוגמתה. הכרטיס בצבע לבן, הוא קל משקל, דק מאוד אך לא ניתן לכיפוף.
בקדמת הכרטיס ישנו סמל של סכין ומזלג ומאחורה רשום "החברה הלאומית לקשרי חוץ".
אתה מחזיר את הכרטיס לתיק וחוזר לסלון.

עלה מעלה למרפסת ובחן את הנוף. נסה למצוא

אתה עושה דרכך במעלה המדרגות הלוליניות ומגיע למרפסת העליונה. כבר התרגלת לנוף המוזר שנשקף מהמרפסת. השדות הפרושים לפניך שרופים, הרחק באופק צילינדר מתכתי השואף את כל העשן מהסביבה וכנראה גם את האטמוספירה לתוכו.
אתה מביט סביב ומבחין בשביל המגע אל שער החצר. אם רק היית יכול להגיע לשביל אולי היית מגלה מה לעזאזל קורה פה.

נסה לעוף

אתה מנפנף עם הידיים אך לא חש כל עילוי. לאחר רבע שעה הידיים שלך מתעייפות ואתה מפסיק.

רד למטה, חזור למסדרון ופתח את דלת המטבח

אתה יורד במורד המדרגות, עובר דרך הסלון, מגיע לדלת המטבח אבל היא מסרבת להיפתח. אתה מחפש ידית אבל לא מוצא. מוזר.
בצידי הדלת ישנו מתקן עם סמל רדיוקטיבי ובתחתיתו חריץ.

נסה להכניס את הכרטיס האלקטרוני בחריץ

אתה מכניס את הכרטיס האלקטרוני בחריץ המתקן שבצד הדלת וממתין.
נורית אדומה בצד המתקן מהבהבת כמה פעמים ואז האור הופף ירוק ורעש עמום מתוך הדלת הכבדה נשמע.
אתה מנסה לשלוף את הכרטיס אבל הוא תקוע. אתה מושך חזק והוא נשלף. הדלת נפתחת במהירות תוך השמעת חריקה מצמררת. עשן לבן נשפך אל רגליך. אתה קופץ מעליו לתוך המטבח והדלת נסגרת מאחוריך.
על הרצפה אתה רואה סכיני מטבח, על אחד המדפים אתה מבחין במסיכת חמצן. מדרום - דלת המובילה לחצר, ממערב - מזווה.

קח את מסיכת החמצן והסכינים

אתה מתכופף ומנסה לקחת את הסכינים אך מבחין שהם נמסו זה בזה ולא ניתן להפרידם. בצד ערימת הסכינים מצויה סכין אחת נפרדת. אתה מרים את הסכין ומכניס אותה לתיק.
גם את מסיכת החמצן אתה מרים ומכניס לתיק. מי יודע, אולי תזדקק לה בקרוב.

לבש את מסיכת החמצן ולך דרומה לחצר

אתה שם את מסיכת החמצן על פניך. המסיכה מתהדקת על פניך בצורה אוטומאטית תוך השמעת קול חרישי. החמצן חודר אל ראותיך, הראיה שלך מתחדדת וכל חושיך מזנקים מתרדמתם.
אתה עושה דרכיך החוצה. הדלת נטרקת אחריך בלחץ. שקט משרר מסביב. רק העשן באופק והנוף החצי שרוף מאיב על ההרגשה הנפלאה.
החצר מוקפת בגדר ובצד המזרחי ישנו שער סגור המוביל לשביל.

לך מזרחה ונסה לפתוח את השער השתמש בסכין

אתה מתקרב לשער ומבחין בידית ולידה שתי נוריות ירוקות. אתה נועץ את סכין המטבח בין השער לגדר, מתחשמל ועף אחורה. מסיכת החמצן שלך מתמלאת ריח שרוף. אחרי דקה אתה שב לעמוד.

לחץ על הידית

אתה לוחץ על הידית והשער נפתח. שני צעדים ואתה על השביל.
האדמה סביב מאוכלסת בפטריות מוזרות.
השביל מתפצל לשניים, האחד מזרחה ואילו השני דרומה.

אסוף פטריות, אולי תזדקק להם, ולך מזרחה

אתה מתכופף ומנסה לקטוף פטריה. הפטריה לא יוצאת בקלות מהקרקע אז אתה מושך חזק יותר. הפטריה מסרבת להתלש מהקרקע. אתה אוסף כוחות ומנסה לתלוש בפראות את הפטרייה.
צרחה נשמעת והפטרייה מתיזה סילון נוזלי על מסיכת החמצן שלך. אתה נרתע לאחור. אפילו מבעד למסיכת החמצן אתה מריח את הנוזל הזה. הראש שלך מתחיל להסתובב ולא עובר זמן רב עד שאתה נופל ארצה.
אתה מתעורר עם כאב ראש קל ונעמד על הרגליים.

חתוך כמה פטריות עם הסכין ולך מזרחה

אתה שולף את הסכין מהתיק, מתכופף ובשנייה שהסכין מבתחיל את החתך בפיטרייה, צרחה נשמעת ומהפטרייה ניתז סילון דק על מסיכת החמצן שלך. אתה נרתע לאחור. אפילו מבעד למסיכה אתה מריח את הנוזל הזה. הראש מתחיל להסתובב ולא עובר זמן רב עד שאתה נופל ארצה. אתה מתעורר עם כאב ראש קל ונעמד על הרגליים.
בידך מצויה חתיכה מהפטרייה. אתה מכניס אותה לתיק אבל אתה לא זוכר מה רצית לעשות עכשיו.

לך מזרחה

אתה מהלך בשביל מזרחה.
השביל מפותל וככל שאתה מתקדם אתה מבחין ביותר ויותר עצים המקיפים אותך מכל עבר. השביל מסתיים בבקת עץ. על הדלת מסומן משהו לא ברור באדום מזהיר.

חפש דרכים להיכנס לבקתה

אתה בודק את הביקתה. הולך מסביב, מנסה לטפס. הביקתה נאטמה ע"י כיסוי בחומר דמוי טפלון צמיגי. אתה משליך אבן אבל האבן קופצת חזרה. אפילו החלון נטם בחומר המוזר והחלקלק הזה.
הדלת ללא ידית ואפילו הצירים לא נראים לעין. אתה כמעט מתיאש כשלפתע אתה מבחין במשטח קטן בגודל קופסת גפרורים הצמוד למשקוף. המשטח השקוף מהבהב באור אדום.

הצמד את האצבע הקטועה למשטח המהבהב

אתה מוציא את האצבע הקטועה מהתיק ומצמיד אותה למשטח המבהב. האור האדום סורק את האצבע. אחרי כמה שניות נשמע צליל צורם ואחרי שתי שניות משתרר שקט.
הדלת עדיין סגורה.

נסה לדחוף ולמשוך את הדלת כעת

מכיוון שאין ידית לדלת, אתה נשען עליה. לא משנה כמה לחץ אתה מפעיל הדלת לא זזה. ממבט מקרוב אתה מבחין כי זו בכלל דלת הזזה. אתה משוכנע כי שום כוח בעולם לא יפתח את הדלת. הכל כנראה טמון במשטח הסריקה.

נסה להצמיד אצבע שלך למשטח

אתה מצמיד את האצבע שלך למשטח. המשטח לא סורק את האצבע. אתה מביט באצבע שלך והיא מכוסה בדם מהמשטח. אתה מנקה את האצבע והמשטח מדם ומנסה שוב.
הקרן סורקת את האצבע שלך אך שוב נשמע קול צורם.
הדלת לא נפתחת.

קרב את עיניך למשטח

אתה כורע על ברך אחת ומקרב את העין הימנית לסורק. אור אדום צורב את הרישתית. אתה צורח ונופל אחורנית.
עוברות עשרים דקות עד שאתה מעז לפתוח את עיניך. העין הימנית עדיין דומעת אך הכאב עבר. אתה ממצמץ כמה דקות ושוב נעמד על רגליך.

נגב את האצבע הקטועה והמשטח מדם והצמד לסו

אתה מוציא את האצבע הקטועה מהתיק ומנגב אותה טוב-טוב מהדם. גם את המשטח של הסורק אתה מנקה מדם.
אתה מצמיד את האצבע למשטח והקרן האדומה סורקת את האצבע.
הסריקה מסתיימת וקול עמום נשמע ממעמקי הדלת הכבדה.
הדלת זזה לאט ושיחרור אוויר נשמע.
דלת הבקתה נפתחה.

כנס לביקתה

אתה נכנס לביקתה. הדלת הכבדה נסגרת מאחוריך.
חושך משתרר.
אתה ממשש את הסביבה. הקירות חלקים וריקים ממדפים.
על הרצפה אתה מרגיש בגופה ונרתע לאחור.

חפש מפסק אור ליד הדלת ועל הקירות

אתה ממשש את הקיר ליד הדלת וחש במפסק. אתה לוחץ על המתג ואור ממלא את הבקתה.
על הרצפה, נשענת על הקיר, מצויה גופה כשעל פניה מסיכת גז. ניתן לראות את האימה הניבטת מפניו של השומר המת. בידו הימנית הוא אוחז בפתק.
ממול נמצא שולחן כשעליו מחשב ולידו מעין סורק שולחני.

תבדוק את הפתק

אתה לוקח את הפתק מהגופה ובוחן אותו. הנייר ממנו עשוי הפתק אינו נייר רגיל. הכיתוב הלא מובן על הפתק אינו עשוי מדיו, הוא נראה דיגיטלי. מעל הכיתוב ישנו שירטוט המראה מפה של האיזור ועיגול עם איקס במרכזו בדיוק במקום בו ראית את החפץ הענק דמוי הדיסק.
בתחתית הפתק רשומה נוסחה. הדבר היחידי שאתה מצליח להבין הוא הסימן O2.

תבדוק את המחשב

על מסך המחשב רץ לוגו כשומר מסך. אתה לוחץ על הרווח והלוגו נעלם ובמקומו מופיע מסך טקסט. אתה רושם "עזרה" ולוחץ על מקש האנטר.
מופיעה הרשימה הבאה:
- תיקייה
- תאריך
- שעה
- סרוק
- צא

רשום תאריך ולחץ אנטר

אתה מתקתק "תאריך" ולוחץ על אנטר.
הסמן קופץ שורה ומציג את השורה הבאה עלהמסך:
תאריך: 23 באוקטובר, 2045

הקלד "סרוק"

אתה מתקתק "סרוק" על גבי המקלדת ולוחץ Enter.
נשמע רעש עמום מכיוון הסורק, אור חזק בוקע מתוכו ולאחר כמה שניות מופיע על המסך ריבוע לבן ריק.
האור של הסורק כבה והרעש נפסק.

הכנס את הפתק ובצע סריקה

אתה מכניס את הפתק, מתקתק "סרוק" על גבי המקלדת ולוחץ Enter.
נשמע רעש עמום מכיוון הסורק, אור חזק בוקע מתוכו ולאחר כמה שניות מופיע על המסך ריבוע לבן מלא סימנים.
האור של הסורק כבה והרעש נפסק.
על המסך מופיע חלון ובו השאלה "האם אתה מעוניין בתרגום הסריקה?"

חזרה לראש הדף | אתר הומור | מערכת החברים | קיקיפדיה - אנציקלופדיה חופשית

רשום - כן ולחץ על אנטר

אנונימוס, מה עכשיו?

הצעות שהתקבלו עד כה

”היום שבו נפלו השמיים“

בפרקים הקודמים